בקיץ האחרון היינו בשוייץ, וראיתי בעיניים איך באמת מטיילים בתחבורה ציבורית. שם זה עובד, ופשוט רואים את ההמונים מטיילים באוטובוסים וברכבת. מטרת הפוסט להיות טכני, ולמנות את הדברים שאפשר ללמוד משם.
רקע: טיילנו במשך כשלושה שבועות בעמק ה- Engadin, קנטון Graubuenden, שבמזרח שוייץ. מדובר בעמק ארוך זרוע בכפרים מפוזרים וקטנים, אזור נופש עם תנועה מועטה בסה"כ, אך מאוד מאוד מתוייר. ללא ספק אין שום בעייה להתנייד שם עם רכב פרטי, מלבד קושי אמיתי במציאת חנייה - החנייה כמעט בכל מקום בתשלום. ובפרנקים שויצריים. אנחנו בכל אופן טיילנו על בסיס תחבורה ציבורית, וזה עובד כך:
מרכז מידע ותחבורה: כמעט בכל כפר, במרכזו, נמצא משרד-מידע מאוייש. אם קיימת תחנת רכבת בכפר הוא צמוד לה, וכמובן בקרבה לתחנת האוטובוס. תחנת המידע עשירה בהמון מידע, עשרות פרוספקטים והצעות טיול מפורטות, כל המידע התחבורתי הנדרש, וכן כן, גם מפות ופרוספקטים יעודיים לבעלי מוגבלויות, כלומר אני, בהם מסומנים שבילים המתאימים לעגלות ילדים. מרכז זה הוא נקודת היציאה למסלולים היוצאים מאותו הכפר, הוא חוזר על עצמו באותו הדפוס בכל כפר והוא כולל את כל צרכי המטייל: ממידע ואוכל, ועד לשירותים ועמדות החתלה. שימו לב בצילום לתחנת הרכבת בכפר Zuoz, מעבר חצייה ישיר לתחנת האוטובוס, עמדת מידע, סופר, קיוסק ועמדת עגינה לאופניים. החנייה לרכב פרטי, כזכור, בתשלום.
 |
| מרכז הכפר - מרכז מידע ותחבורה |
לו"ז: בכל תחנת אוטובוס, חוץ מתמרור (ורק לעיתים נדירות סככה) ופח זבל שתמיד קיים, תלוי לו"ז מפורט עם זמני הגעה ברזולוציה של תחנה. פעמים רבות גם מפה. שילוט אלקטרוני הוא כמעט מיותר (ובכל זאת ראו עיצוב יפה בתמונה בתחנה עירונית), כי האמינות גבוהה ביותר. שימו לב לשעון, שמככב כאלמנט אורבאני בכנסיות, מבני ציבור וכיכרות, ומזכיר לך כל 15 דקות מה השעה, גם אם אתה פרה הרועה עשב בגובה אלפיים מטר. חשוב להדגיש: פעמים רבות מדובר בתדירויות נמוכות מאוד. זה לא שהם מציפים אוטובוסים מעבר לביקוש. אבל כשאתה מטייל, אתה הרבה יותר סלחן כלפי תדירות, אך נשען על האמינות. לא ניתן להתבסס על תחבורה ציבורית בטיולים אם לא ניתן לסמוך על כך שהאוטובוס יגיע, או גרוע מכך, שהוא יקדים.
 |
| תחנה טיפוסית |
 |
| שילוט מחוץ לתחנת רכבת |
 |
| פרוספקטים לטיולים, מסכי מידע, כיסאות מתקפלים |
 |
| הצעות לטיול ושטח לחניית עגלות\כיסאות גלגלים |
עגלות-ילדים: בשונה מן ההנחיות בארץ המחייבות אוטובוסים נגישים לעגלות רק בקווים העירוניים, שם כל הקווים המדוברים נגישים לעגלות. שימו לב בתמונות לעיל לטריק חביב: שני הספסלים הצמודים לשטח העגלה מתקפלים, ובכך מאפשרים "גמישות תפעול". כמו כן, משום מה בארץ מצויין השטח שבמרכז האוטובוס כשטח לכיסאות גלגלים בלבד. יש לי איזו תחושה שבארץ ריבוי הילדים והעגלות מביא קצת למיאוס, בעוד שבארץ עם מיעוט ילודה כמו שוייץ קל יותר לסמן את הילדים, ואת המשפחות מרובות הילדים (כלומר עם שני ילדים), כיעד לשיפור שירות. הביטוי הכי מובהק לכך היה קרונות הילדים המדהימים, הקיימים בכל הרכבות הבינעירוניות הדו-קומתיות. בצילומים (מתוך אתר הרכבת. הצילומים שלי לא שרדו) אפשר לראות את הקומה העליונה עם מתקני המשחקים ושולחנות האוכל המשפחתיים, כאשר בקומה התחתונה מוקצה מקום לחניית העגלות. הנסיעה הייתה פשוט תענוג.
 |
| "קרון משפחה" - קומה עליונה |
 |
| "קרון משפחה" - מבטח מבחוץ |
אופניים: מתקני קשירה של אופניים לאוטובוסים, קרונות שלמים המיועדים לאופניים ברכבת ומתקני עגינה בכל מקום.
 |
| מתקן קשירה לאופניים באוטובוס |
 |
| קרון אופניים ברכבת |
כרטוס ותעריפים: זה לא שהנסיעות זולות, אבל אציין שני דברים חשובים: (1) אופציות הכירטוס גמישות מאוד. בכל המקרים שאני נתקלתי, יכולת לקנות כרטיס יומי במחיר של כרטיס הלוך-ושוב. בנוסף, יש רשימה ארוכה של אופציות למינויים. חופשי שנתי, חופשי חודשי, חופשי שבועי, חופשי יומי, חופשי לכמה ימים ספציפיים, חופשי לכמה יעדים ספציפיים או לאזורים ספציפיים, כרטיס המיועד לתיירים הנותן נסיעה חופשית מנמל התעופה אל היעד וחזור ומה לא. יש אתר שלם המוקדש רק לאופציות הכירטוס השונות המיועדות לתיירים. (2) הכל כלול. אוטובוסים, רכבות ואפילו ספינות ורכבלים. יש קצת יוצאים מן הכלל בתחום של הרכבלים המיוחדים והספינות כמובן, אבל כל עשרות חברות האוטובוסים והרכבות, פועלות כמערכת אינטגרטיבית בעלת לו"זים מתואמים.
מעברים: נושא הנסיעות המתוזמנות, נסיעות ההמשך, מאוד מפותח בשוייץ, ואתה כל פעם נופל מן הכיסא לנוכח הדיוק. עם ההגעה לשדה התעופה בציריך שילמנו על כרטיס אחד, קיבלנו לו"ז משולב רכבות\אוטובוסים הכולל שלושה מעברים, הכל תיקתק כמו שעון שוויצרי, וכך גם בחזור. פעמיים קרה לי שאוטובוס שהיה אמור להתחבר מבחינת לו"ז לרכבת ולאוטובוס נוסף, אחר. הנהג פנה אל נוסעי האוטובוס ובירר האם יש מי מהם המעוניין בנסיעת ההמשך, יצר קשר הן עם הרכבת (חברה אחרת), הן עם האוטובוס (אותה חברה כמוהו), והודיע לנוסעים שלצערו הרכבת לא יכולה להמתין, ושהאוטובוס כן.
לסיכום. יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי לשפר את חווית המטייל באוטובוס, וכדי לתת לו הרגשה שהוא מוזמן ורצוי, ולא בטעות מנצל לרעה שירות הקיים לצרכים אחרים. קבוצות מטיילים מיוזעים, קבוצות מטיילים עם תיקים ונעלי הרים, קבוצות מטיילים מכל הגילאים ולא רק מחוסרי יכולת בגילאי העשרה, יכולים וצריכים להיות מראה נפוץ יותר באוטובוסים מסוימים. זה טוב להם. זה טוב לחברות האוטובוסים. וזה טוב לסביבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה