מפה:
View תחנה בטבע - מטיילים באוטובוס in a larger map
View תחנה בטבע - מטיילים באוטובוס in a larger map
ביום העצמאות האחרון בחרנו טיול קרוב יותר לירושלים, וקלאסי ומוכר יותר. עמק הארזים הוא חלק מ"פארק ירושלים", שם שמאגד תחתו רצועה ירוקה של פארקים בפאתי העיר (פרטים בקישור לעיל, מומלץ מאוד). מדובר בפארקים בפיתוח אינטנסיבי יחסית של שבילי הולכי רגל, אופניים, וגם כבישים, ובשל קירבתם הרבה לעיר, הם באופן עקרוני גם די נגישים בתחברה ציבורית. אבל בדיוק במקרים כאלה כל כך חבל שלא באמת לקחו ברצינות את המשימה הזו של "הנגשה לתחבורה ציבורית". נראה שהתחנות שנמצאות בקירבת המסלול נמצאות שם במקרה, ללא שום סימון והכוונה, הן לא פותחו ושודרגו לתשתית ראויה במסגרת תכנון הפארקים, ובעיקר, צריך - כמו תמיד - להקדיש שעה-שעתיים של מחקר אינטרנטי כדי לגלות שהן קיימות, להיות בטוח שאפשר להגיע מהן למסלול ושיודעים איפה לרדת ואיפה לעלות. כי הרי אף אחד לא באמת חשב שמישהו יגיע לטייל כאן ב...אוטובוס ציבורי.
תחנת יציאה:
עלינו על קו 155 של חברת אגד-תעבורה (חברת-בת של "אגד" שאחראית על הקווים מירושלים למבשרת) ממול בנייני האומה בירושלים, לכיוון מבשרת ציון, וירדנו במחלף מוצא. שימו לב שלא כל הקווים למבשרת ציון עוצרים במחלף מוצא. מיקום התחנה הוא אופטימלי ונמצא מרחק עשרות מטרים בודדים מהכניסה לפארק, אבל נראה שזה יותר במקרה מאשר בכוונה: שילוט והכוונה בתחנה המעידים על כך שזה שער הכניסה (בתח"צ כמובן) לפארק, אין. המדרכה ברוחב מטר אולי (ראו תמונה), בקושי מספיקה כדי לרדת מן האוטובוס עם העגלה, ובוודאי שלא לפלס את הדרך בתוך קבוצת התיירים שבאה לקראתנו. אבל החווייה הנעימה עוד פחות הייתה בהמשך, עם הכניסה לפארק. את הכניסה לפארק אפשר לראות בצילום, במקום בו מוצב שלט לבן גדול המקבל את פני המבקרים. מנקודה זו מתחיל שביל עפר רחב שמשמש את הרכבים הפרטיים יחד עם הולכי הרגל, כך שפתאום מצאתי את עצמי עם הבן שלי שרץ קדימה לקראת רכב שטח שבא מולו. הרכבים הפרטיים בעצם נכנסים פנימה, עד שמגיעים לחניון, ורק משם והלאה יש הפרדה בין הולכי רגל לרכב פרטי. הרי לא באמת התכוונתם להגיע לפארק באוטובוס, נכון...?
המסלול:
המסלול עצמו (מסומן במפה בכחול) משתפר לאחר שדרך העפר הופכת לשביל צר יחסית מאוד יפה בין עצים וצמחייה. כעבור כק"מ מתחילת המסלול מגיעים לעינות תלם, ושם, כמו גם קודם לכן לאורך המסלול, יש שולחנות פיקניק ונקודות מוצלות לעצירות. אפשר מכאן לחזור חזרה, או להמשיך. מנקודה זו ממשיך השביל כשביל אופניים סלול. זה קצת מוזר לטייל בטבע על שביל סלול, אבל בשביל רוכבי אופניים זה נראה לי נהדר, ועל הילדים זה מקל. זה הקטע הארוך, יחסית מונוטוני בלי אטרקציות מיוחדות חוץ מהטבע הפורח והציפורים, עד שמגיעים לסוף המסלול במחלף גולדה מאיר. כל הסיור, כולל הקטע הצר יחסית בהתחלה, נגיש לילדים ועגלות. אנחנו, וזה אומר עגלה ושני ילדים הולכים בני 3-4.5, בחרנו לעשות את המסלול לכל אורכו שזה דורש מן הילדים די את המקסימום, אבל הכל בתוואי נוח וקל.
תחנת סיום:
גם כאן, אני מניח שצריך להאשים את יד המקרה בכך שיש תחנת אוטובוס ממש בקצה המסלול. מן המחקר הטרום-יציאה-לטיול לא היה ברור אם אכן יש גישה לתחנה או לא, אבל בהחלט יש: בסוף המסלול המסומן כחול יש מנהרה להולכי רגל שעוברת מתחת לאחת הרמפות של המחלף ומביאה אתכם היישר אל תחנת האוטבוס שתביא אתכם למגוון יעדים- ראו תמונה.
מדובר בתחנת אוטובוס במיקום אסטרטגי ממש בשער הפארק, כל אחד יכול להגיע באוטובוס ולהתחיל בטיול (כלומר לעשות את הטיול בכיוון ההפוך), אבל שילוט והכוונה, כמובן אין. אופציה חלופית היא לצאת דרך אזור ליפתא, אבל למשפחות עם עגלות, ואולי גם ילדים, זה לא נראה לי מומלץ. הגישה מאזור ליפתא לכניסה לעיר היא כיום גרועה ביותר (אני מניח שזה קשור לעבודות העפר הנרחבות שם), עם עגלה זה פחות או יותר בלתי אפשרי.
תחנת יציאה:
עלינו על קו 155 של חברת אגד-תעבורה (חברת-בת של "אגד" שאחראית על הקווים מירושלים למבשרת) ממול בנייני האומה בירושלים, לכיוון מבשרת ציון, וירדנו במחלף מוצא. שימו לב שלא כל הקווים למבשרת ציון עוצרים במחלף מוצא. מיקום התחנה הוא אופטימלי ונמצא מרחק עשרות מטרים בודדים מהכניסה לפארק, אבל נראה שזה יותר במקרה מאשר בכוונה: שילוט והכוונה בתחנה המעידים על כך שזה שער הכניסה (בתח"צ כמובן) לפארק, אין. המדרכה ברוחב מטר אולי (ראו תמונה), בקושי מספיקה כדי לרדת מן האוטובוס עם העגלה, ובוודאי שלא לפלס את הדרך בתוך קבוצת התיירים שבאה לקראתנו. אבל החווייה הנעימה עוד פחות הייתה בהמשך, עם הכניסה לפארק. את הכניסה לפארק אפשר לראות בצילום, במקום בו מוצב שלט לבן גדול המקבל את פני המבקרים. מנקודה זו מתחיל שביל עפר רחב שמשמש את הרכבים הפרטיים יחד עם הולכי הרגל, כך שפתאום מצאתי את עצמי עם הבן שלי שרץ קדימה לקראת רכב שטח שבא מולו. הרכבים הפרטיים בעצם נכנסים פנימה, עד שמגיעים לחניון, ורק משם והלאה יש הפרדה בין הולכי רגל לרכב פרטי. הרי לא באמת התכוונתם להגיע לפארק באוטובוס, נכון...?
המסלול:
המסלול עצמו (מסומן במפה בכחול) משתפר לאחר שדרך העפר הופכת לשביל צר יחסית מאוד יפה בין עצים וצמחייה. כעבור כק"מ מתחילת המסלול מגיעים לעינות תלם, ושם, כמו גם קודם לכן לאורך המסלול, יש שולחנות פיקניק ונקודות מוצלות לעצירות. אפשר מכאן לחזור חזרה, או להמשיך. מנקודה זו ממשיך השביל כשביל אופניים סלול. זה קצת מוזר לטייל בטבע על שביל סלול, אבל בשביל רוכבי אופניים זה נראה לי נהדר, ועל הילדים זה מקל. זה הקטע הארוך, יחסית מונוטוני בלי אטרקציות מיוחדות חוץ מהטבע הפורח והציפורים, עד שמגיעים לסוף המסלול במחלף גולדה מאיר. כל הסיור, כולל הקטע הצר יחסית בהתחלה, נגיש לילדים ועגלות. אנחנו, וזה אומר עגלה ושני ילדים הולכים בני 3-4.5, בחרנו לעשות את המסלול לכל אורכו שזה דורש מן הילדים די את המקסימום, אבל הכל בתוואי נוח וקל.
תחנת סיום:
גם כאן, אני מניח שצריך להאשים את יד המקרה בכך שיש תחנת אוטובוס ממש בקצה המסלול. מן המחקר הטרום-יציאה-לטיול לא היה ברור אם אכן יש גישה לתחנה או לא, אבל בהחלט יש: בסוף המסלול המסומן כחול יש מנהרה להולכי רגל שעוברת מתחת לאחת הרמפות של המחלף ומביאה אתכם היישר אל תחנת האוטבוס שתביא אתכם למגוון יעדים- ראו תמונה.
מדובר בתחנת אוטובוס במיקום אסטרטגי ממש בשער הפארק, כל אחד יכול להגיע באוטובוס ולהתחיל בטיול (כלומר לעשות את הטיול בכיוון ההפוך), אבל שילוט והכוונה, כמובן אין. אופציה חלופית היא לצאת דרך אזור ליפתא, אבל למשפחות עם עגלות, ואולי גם ילדים, זה לא נראה לי מומלץ. הגישה מאזור ליפתא לכניסה לעיר היא כיום גרועה ביותר (אני מניח שזה קשור לעבודות העפר הנרחבות שם), עם עגלה זה פחות או יותר בלתי אפשרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה