יום שבת, 20 באפריל 2013

מחלף הראל - נחל חלילים


מחלף הראל הוא כנראה הנקודה הנגישה ביותר לתחבורה ציבורית בכל פרוזדור ירושלים. רגע לפני השדרוג וההרחבה של כביש 1, ומי יודע מה יהיו הפגיעות הנופיות הנלוות, שווה לקפוץ לביקור. מאז שחברת אגד-תעבורה קיבלה את האחריות לקווי ירושלים-מבשרת יש גם יתרון נוסף: הקווים שעושים את המסלול הם אוטובוסים עירוניים רגילים, כלומר עם מקום לעגלה\כיסא גלגלים, ובסה"כ מדובר בכרטיס נסיעה עירוני במחיר זהה לנסיעה פנים-עירונית. המסלול הבא הוא בהמלצתו של של יעקב פרידמן-קול: מגיעים למחלף הראל בכל אחד מן האוטובוסים שמבצע שם העלאה והורדה (אגד\סופרבוס\מוניות שירות), הולכים לאורכו של רחוב הראל, וב"כיכר חלילים" צוללים אל הטבע, ראו מסלול אדום במפה. עם ההתחברות למסלול הכחול, אפשר להחליט אם לפנות ימינה למחלף מוצא, או שמאלה להמשך הטיול, ראה פוסט מיום 18.4.13 על עמק הארזים.

יום חמישי, 18 באפריל 2013

עמק הארזים: לא באמת התכוונתם להגיע באוטבוס, נכון...?

מפה:


View תחנה בטבע - מטיילים באוטובוס in a larger map
ביום העצמאות האחרון בחרנו טיול קרוב יותר לירושלים, וקלאסי ומוכר יותר. עמק הארזים הוא חלק מ"פארק ירושלים", שם שמאגד תחתו רצועה ירוקה של פארקים בפאתי העיר (פרטים בקישור לעיל, מומלץ מאוד). מדובר בפארקים בפיתוח אינטנסיבי יחסית של שבילי הולכי רגל, אופניים, וגם כבישים, ובשל קירבתם הרבה לעיר, הם באופן עקרוני גם די נגישים בתחברה ציבורית. אבל בדיוק במקרים כאלה כל כך חבל שלא באמת לקחו ברצינות את המשימה הזו של "הנגשה לתחבורה ציבורית". נראה שהתחנות שנמצאות בקירבת המסלול נמצאות שם במקרה, ללא שום סימון והכוונה, הן לא פותחו ושודרגו לתשתית ראויה במסגרת תכנון הפארקים, ובעיקר, צריך - כמו תמיד - להקדיש שעה-שעתיים של מחקר אינטרנטי כדי לגלות שהן קיימות, להיות בטוח שאפשר להגיע מהן למסלול ושיודעים איפה לרדת ואיפה לעלות. כי הרי אף אחד לא באמת חשב שמישהו יגיע לטייל כאן ב...אוטובוס ציבורי.

תחנת יציאה:
עלינו על קו 155 של חברת אגד-תעבורה (חברת-בת של "אגד" שאחראית על הקווים מירושלים למבשרת) ממול בנייני האומה בירושלים, לכיוון מבשרת ציון, וירדנו במחלף מוצא. שימו לב שלא כל הקווים למבשרת ציון עוצרים במחלף מוצא. מיקום התחנה הוא אופטימלי ונמצא מרחק עשרות מטרים בודדים מהכניסה לפארק, אבל נראה שזה יותר במקרה מאשר בכוונה: שילוט והכוונה בתחנה המעידים על כך שזה שער הכניסה (בתח"צ כמובן) לפארק, אין. המדרכה ברוחב מטר אולי (ראו תמונה), בקושי מספיקה כדי לרדת מן האוטובוס עם העגלה, ובוודאי שלא לפלס את הדרך בתוך קבוצת התיירים שבאה לקראתנו. אבל החווייה הנעימה עוד פחות הייתה בהמשך, עם הכניסה לפארק. את הכניסה לפארק אפשר לראות בצילום, במקום בו מוצב שלט לבן גדול המקבל את פני המבקרים. מנקודה זו מתחיל שביל עפר רחב שמשמש את הרכבים הפרטיים יחד עם הולכי הרגל, כך שפתאום מצאתי את עצמי עם הבן שלי שרץ קדימה לקראת רכב שטח שבא מולו. הרכבים הפרטיים בעצם נכנסים פנימה, עד שמגיעים לחניון, ורק משם והלאה יש הפרדה בין הולכי רגל לרכב פרטי. הרי לא באמת התכוונתם להגיע לפארק באוטובוס, נכון...?
 photo 5EA05D705E005EA05DB05E005D905E105D405E205DE05E705D405D005E805D605D905DD0_zpsfd7dcd2a.png

המסלול:
המסלול עצמו (מסומן במפה בכחול) משתפר לאחר שדרך העפר הופכת לשביל צר יחסית מאוד יפה בין עצים וצמחייה. כעבור כק"מ מתחילת המסלול מגיעים לעינות תלם, ושם, כמו גם קודם לכן לאורך המסלול, יש שולחנות פיקניק ונקודות מוצלות לעצירות. אפשר מכאן לחזור חזרה, או להמשיך. מנקודה זו ממשיך השביל כשביל אופניים סלול. זה קצת מוזר לטייל בטבע על שביל סלול, אבל בשביל רוכבי אופניים זה נראה לי נהדר, ועל הילדים זה מקל. זה הקטע הארוך, יחסית מונוטוני בלי אטרקציות מיוחדות חוץ מהטבע הפורח והציפורים, עד שמגיעים לסוף המסלול במחלף גולדה מאיר. כל הסיור, כולל הקטע הצר יחסית בהתחלה, נגיש לילדים ועגלות. אנחנו, וזה אומר עגלה ושני ילדים הולכים בני 3-4.5,  בחרנו לעשות את המסלול לכל אורכו שזה דורש מן הילדים די את המקסימום, אבל הכל בתוואי נוח וקל.

תחנת סיום:
גם כאן, אני מניח שצריך להאשים את יד המקרה בכך שיש תחנת אוטובוס ממש בקצה המסלול. מן המחקר הטרום-יציאה-לטיול לא היה ברור אם אכן יש גישה לתחנה או לא, אבל בהחלט יש: בסוף המסלול המסומן כחול יש מנהרה להולכי רגל שעוברת מתחת לאחת הרמפות של המחלף ומביאה אתכם היישר אל  תחנת האוטבוס שתביא אתכם למגוון יעדים- ראו תמונה.

 photo d4bd7fd1-30d8-43ba-8ef8-f389551aeb07_zpsd4e77b3e.jpg

 מדובר בתחנת אוטובוס במיקום אסטרטגי ממש בשער הפארק, כל אחד יכול להגיע באוטובוס ולהתחיל בטיול (כלומר לעשות את הטיול בכיוון ההפוך), אבל שילוט והכוונה, כמובן אין. אופציה חלופית היא לצאת דרך אזור ליפתא, אבל למשפחות עם עגלות, ואולי גם ילדים, זה לא נראה לי מומלץ. הגישה מאזור ליפתא לכניסה לעיר היא כיום גרועה ביותר (אני מניח שזה קשור לעבודות העפר הנרחבות שם), עם עגלה זה פחות או יותר בלתי אפשרי.

יום חמישי, 11 באפריל 2013

צומת בר גיורא: מסלולי משפחות




אז הנה הטיול שבעקבותיו גמלה החלטה בליבי להתחיל את הבלוג הזה:
בפסח האחרון, כנהוג, ישבנו לתכנן את הטיול המשפחתי המסורתי. נתוני בסיס: יציאה מירושלים, אין אוטו, יש ילדים קטנים. אז מה עושים? מנהג לנו מבית אבא, לפיו אנו יוצאים לטיול שאנחנו יודעים פחות או יותר איפה מתחילים אותו, חושבים גם שאנחנו יודעים פחות או יותר איך לסיים אותו, אבל בסוף מוצאים את עצמנו פעם אחר פעם מפלסים את דרכינו בסבך קוצני אחרי שאיבדנו, גם הפעם, את הדרך. אבל היעד הוא תמיד אותו יעד: תחנת אוטובוס. זו יכולה להיות תחנה בצומת מרכזי, תחנה מעברו השני של מחלף סואן שאין לו באמת סידור חצייה להולכי רגל, או יישוב כלשהוא בו עובר קו כל שעתיים. אבל הילדים הקטנים מחייבים אותי לתכנון קפדני יותר, שלא כולל הליכה ארוכה, ומהונדס  היטב מתחילתו עד סופו. כפי שתראו בהמשך הבלוג, נכשלתי גם הפעם, אלא שהפעם, במקום להאשים את עצמי, החלטתי לתלות את האשמה בגורם אחר, וכנהוג, לפתוח למען כך גם בלוג שהוא כידוע מזורם לשעת צרה של קוּטרים מחוסרי בימה ציבורית. אז מי הוא האשם? המתכנן שלא נתן את המשקל הראוי להנגשת טיולים לנוסעי התחבורה הציבורית. הבעיה מתחילה בתכנון המסלול: אין כמעט מידע לגבי טיולים שניתן להגיע אליהם בתחבורה ציבורית. רק לאחר עיון ומחקר משווה בין אתרי אינטרנט שונים אתה מצליח לבנות לאט לאט טיול שלכאורה נגיש לתחבורה ציבורית, אבל גם אז, תמיד צפויות לך הפתעות בשטח. כל עוד אתה נער צעיר בחבורת צעירים חופזים כמוך, אפשר גם לחצות מחלף סואן, לעלות על טרמפ, לעשות את הלילה בחברתם של צרצרים וחרקים באמצע שוםמקום ולפי הצורך גם לקפוץ מן הגג. מה לעשות שעם הזמן אתה מקבל קצת שכל, הכרס טופחת, ובאופן כללי לא בא לך להרים את הילדים על הכתפיים עד סוף המסלול רגע לפני שקיעת החמה...? במקרה הנוכחי, לקח לי כשעה וחצי של מחקר אינטרנטי לזהות מסלול, כולל תחנת יציאה ותחנת סיום, אבל גם הפעם, ההצלחה נזקפה בסופו של דבר למזל, הרבה יותר מאשר לשכל, אז הנה:
 

תחנת יציאה:

התחנה שמצאתי היא התחנה בצומת בר-גיורא. מה שמיוחד בתחנה הזו, זה שלא מדובר במיקום קלאסי של תחנה צמודת דופן בפאתי העיר, כמו יער ירושלים, עמק לבן, עין כרם, יער רמות וכו', שכולם כבודם במקומם מונח, אבל את רובם כבר ראינו פעם או פעמיים. כאן באמת מדובר בתחנה שהיא כבר בליבו של הטבע, רחוק מן העיר המוכרת, ובכל זאת, בסמיכות לה יש מסלולים מושקעים, איכותיים ומאובזרים. יצאנו מן התחנה המרכזית של ירושלים בקו 184 (ירושלים-נס הרים) של חברת סופרבוס (משום מה רק הקו הזה נמצא במבנה התחנה המרכזית עצמה. שאר קווי החברה יוצאים משד' שז"ר מול בנייני האומה). ירדנו בצומת בר-גיורא הנקראת לעיתים גם צומת נס הרים. האמת היא, שהיה אפשר להתחיל את המסלולים ממש מתחנת האוטובוס, אבל כמובן אין שם שום סימון והכוונה כי אף אחד לא מצפה שתגיע לשם באוטובוס, אז צריך קודם כל להמשיך קצת עם הכביש לכיוון מערב-צפון-מערב לחניון "בר-בהר" - ראה במפה לעיל. ללכת על הכביש זה כמובן לא נעים וגם לא בטיחותי - ולכן אפשר בתחנת הירידה לחצות קצת לכיוון צפון ולעבור כמה מטרים של עשב, ואז מגיעים לשביל שממשיך במקביל לכביש עד לחניון (אפשר לראות את השביל בתצלום האוויר שבפה לעיל). בחניון מצאנו אפילו תחנת מידע פתוחה של קק"ל, ושירותים פתוחים. כששאלנו בנקודת המידע לגבי אוטובוס חזרה לירושלים - לא ידעו לעזור לנו כמובן. 

מסלול:
מהחניון יש כמה אופציות לטיול, אנחנו התחלנו את אחת מהן ואז באמצע החלטנו כמובן להיות חכמים יותר והסתבכנו, אבל אני אתאר בכל זאת גם את האופציות המסודרות הקיימות:
1 טיול עגלות (צבע ירוק במפה): מדובר במסלול קצר, סלול, נח ונגיש ברמה של עגלות (היינו עם עגלה). לאורך המסלול שולחנות פיקניק, צל, מתקני משחקים ובקיצור - נפלא למשפחות!
2. טיול משפחות, "שביל שוסטר"(צבע אדום במפה): זה שביל מוסדר עליו ממליצים בתחנת המידע - לא מתאים לעגלות (אני יודע כי התחלנו אותו, ומצאנו את עצמנו סוחבים את העגלה רוב הדרך). מדובר בשביל צר, מתפתל בין סבך, מאוד יפה ומתאים למשפחות. בעיקרון הוא מתחיל בתחנת המידע וחוזר אליה, אבל לכאורה אפשר להתחיל אותו דווקא בכיוון ההפוך, מתחנת האוטובוס, נגד כיוון השעון, עד תחנת המידע. לתיאור מפורט יותר כולל צילומים ראה קישור.
3. מצומת בר-גיורא לנס הרים- המסלול לא סגור סופית...(צבע כחול במפה): זה המסלול שאנחנו עשינו. בתחנת המידע הם לא מיידעים אותך לגביו מכיוון שהם מניחים שהגעתם ברכב פרטי ושאתם צריכים לחזור לחניון. אז זהו, שלא... גילינו שאפשר ללכת על השביל הכחול, שהוא שביל 4X4 ומתאים אפילו לעגלות. לפעמים יש קטעים קצת פחות סלולים ומשופעים, אבל מסתדרים. האמת היא שהיה מאוד נחמד ויפה, והרעיון היה להגיע לתחנת אוטובוס בנס הרים ושם לחזור לירושלים עם אותו קו שהביא אותנו לצומת בר גיורא. אלא שלא ברור איך בדיוק הכי טוב להגיע לנס הרים. אנחנו "חתכנו" בשלב מסוים על השביל הכחול, פחות או יותר מול התחנה שסימנתי בתוך נס הרים במפה, על שביל עם סימון שבילים לבן-ירוק-לבן, הגענו אל הכביש, נכנסנו ליישוב,  ושאלנו אנשים איך להגיע לתחנה הכי קרובה.  אם ממשיכים על השביל הכחול עד הסוף (לכיוון מערב), כפי שסימנתי אותו במפה, אפשר להגיע לכביש באופן קצת יותר נוח, אבל אז כנראה שצריך ללכת יותר עד שמגיעים לתחנות הפזורות לאורך רחוב ליבנה בתוך נס הרים. 

תחנת סיום:

אז כמו שכתבתי, אנחנו חזרנו בסוף לירושלים מתחנה שנמצאת בתוך נס הרים. מה קורה אם רוצים לחזור מאזור צומת בר גיורא? אז זהו, שאני לא ממש יודע. וגם אחרי לפחות שעה נוספת של ניסיון בירור באינטרנט לקראת כתיבת הפוסט הזה, עדיין לא הצלחתי לפצח את השאלה הבסיסית: איפה ממקומת תחנת האוטובוס חזרה מצומת בר גיורא לירושלים. מה שאני בטוח יודע, זה שבמיקום בו סמנתי במפה לעיל תחנה עם סימון אדום של ביטול, יש בשטח תחנה, שאמנם כתוב עליה שקו 184 עוצר בה, אבל בסוגריים מופיעה ההודעה הסתומה המציינת שזה נכון רק ב"קו המאסף". כאילו שזה אומר לי משהו. בדרך חזור שאלתי את הנהג שהסביר לי שבתחנה שם עובר רק קו בוקר בודד - ראו הוזהרתם! אם כן, למה אני מבולבל? להלן המידע הגיאוגרפי המופיע בארבעה אתרים נבחרים, עבור צומת בר גיורא (הנקרא גם צומת נס הרים):



לפי GOVMAP והאתר של אגד יש בצומת רק תחנה אחת - היא זו שירדנו בה, ולכאורה, כביכול ועל פניו, גם הקו בכיוון ההפוך עוצר שם. מנגד, במפה של GOOLE-MAPS (שירות חדש המתבסס לדברי האתר על נתוני משרד התחבורה), מופיע גם תחנה בודדת - אבל בזרוע הדרומית של הצומת. באתר של סופרוס, מפעילת הקו העיקרי העובר שם (גם לאגד יש קו בתידרות של פעם ביום נדמה לי), מופיעות שתי תחנות: גם זו שירדנו בה, וגם תחנה בזרוע הדרומית. שימו לב, שהתחנה שאני ראיתי בשטח, בה עובר רק קו מאסף, לא מופיעה באף אחת מן המפות... אם אני צריך להמר, סופרבוס הם הצודקים. אבל למה אני צריך להמר...? מה שהיה פותר את הבעיה זה שירות GOOGLE STREETVIEW, אבל לצערי השירות עדיין לא קיים לאזור הזה. אם מישהו מכם מכיר את התחנות בצומת - אשמח אם תגיבו ותאירו את עיניי...
 

סיכום והמלצות:

1. מומלץ בחום. תחנה במיקום מצוין עם טיולי משפחות מאוד נוחים. לגבי מיקום התחנה בכיוון חזרה, צריך לשאול את הנהג בדרך הלוך, ואז להגיב לפוסט הזה כדי שגם אני אדע...
2. כמה קל היה להנגיש את המסלולים הקיימים לתחבורה הציבורית: כל מה שצריך זה שלט מידע והכוונה בתחנת האוטובוס בצומת בר גיורא, חמישה מטרים של שביל כבוש שיאפשר להתחבר לשביל הקיים בקמביל לכביש, במקום שנצטרך ללכת על הכביש בצורה לא בטיחותית, וקצת מודעות ופירסום הנושא באתרים של קק"ל שמתארים את המסלול. כרגע, זה במקרה אחד הטיולים המועטים שנגישים לתח"צ, אבל באמת במקרה, ולא כי מישהו חשב על זה.
3. כמה חשוב שיהיה מידע ברור ומדויק לגבי מסלולים ותחנות אוטובוס. איך אני יכול לתכנן מסלול אם אני לא יודע איפה תחנת החזרה שלי? מדובר באוטובוסים שעוברים פעם בשעתיים. אם אני בטעות עומד בתחנה הלא נכונה, במרחק של 50 מטר מהתחנה הנכונה, בגלל שילוט מטעה או בשל חוסר מידע - המחיר עלול להיות כבד מדי.
4. בכלל, אני חושב שצריך להכין ערכת עיצוב ומיתוג ל"תחנות ירוקות", תחנות המובילות אותך למפתנם של טיולים. טוב זו המטרה של הבלוג פחות או יותר.